3 במאי 2012

הכר את המרצה- מירב כהן





שם: מירב כהן. 

לינק לבלוג : http://meiravcohen.wordpress.com/ 

לימודי עיצוב (איפה? כמה? למה?):
למדתי תואר ראשון בעיצוב תעשייתי בבצלאל ותואר שני בעיצוב מאוניברסיטת מידלסקס, לונדון.


תחום התמחות:
מה שנפלא בעיצוב תעשייתי הוא המגוון. ולכן, אפשר להתמחות במספר תחומים לאורך הקריירה, להתקבע, ואז לשנות כיוון, לחקור, ואפילו להסתובב ולחזור לאחור.
בהתחלה התמחיתי בתכנון אריזות קרטון. אח"כ עברתי לאיור (ראו פירוט בהמשך). אבל התחום שבו אני מתמידה כבר הרבה שנים הוא ההוראה.

כמה שנים את מלמדת ואיפה? 
התחלתי ללמד בשנת 1991 במחלקה לעיצוב תעשייתי בויטל, תל אביב. המוסד הזה התאחד מאוחר יותר עם שנקר, וגם שם לימדתי.
בבצלאל התחלתי ללמד שנה מאוחר יותר, ושם לימדתי במשך עשר שנים. לאורך השנים לימדתי גם במחלקה לעיצוב אדריכלי בויצו חיפה, ובמכון הטכנולוגי בחולון. ב-1992 הציעו לי להצטרף לצוות ההקמה של החוג לעיצוב במכללת הדסה, כך שבחשבון זריז, אני במכללה כבר 20 שנה...

קריירה (ספרי גם על השנים הראשונות): מיד בתום הלימודים בבצלאל התחלתי לעבוד בסטודיו של מפעל אריזות קרטון. לאחר שנה של ניהול הסטודיו, פרשתי ופתחתי סטודיו עצמאי. המשכתי לתת שירותי תכנון ועיצוב, ובמקביל התחלתי לאייר. איירתי טור קבוע במוטו, מגאזין מוטורי, שערים ואיורים לעכבר העיר, לספרים ועיתונים. התחלתי ללמד, בשנה הראשונה בויטל שחבר כעבור שנים לשנקר, בבצלאל, בויצו בחיפה ובמכללת הדסה. במקביל לעבודת הסטודיו וההוראה, הקפדתי להגיח החוצה, ולעבוד בעבודות "מלוכלכות": יום בשבוע עבדתי כשולייה בבית מלאכה לשיפוץ ושחזור רהיטים עתיקים, אח"כ עבדתי יום בשבוע כציירת ממצאים ארכיאולוגיים בחפירות בקיסריה. האיור הביא אותי לשיתוף פעולה עם מעצב שילוט לרשות הגנים. הנייר התחלף באבן וקרמיקה, ונכנסתי לפרוייקט איורים להמחשה בגן הלאומי בקיסריה. שם גם התחלתי את הקריירה שלי בפיסול. עיצבתי פסל של ארבעה סוסים וכירכרה לעמדת הזינוק למרוץ בהיפודרום. הפסל עשוי מצינורות אלומיניום, בקנ"מ 1:1. גובהו 3 מ ואורכו 6 מ'. תיירים שהגיעו לביקור באתר, וראו את הסוסים, הזמינו ממני פסל להנצחת בני אוקלהומה שנפלו בשחרור המחנות ב1945. הפסל, שסקיצה, הדמייה ופרט ממנו מצורפים כאן, תוכנן כולו בארץ, ונחתך במפעל מתכת בטקסס. דגמים קטנים של הציפורים נשלחו אלי בכדי שאוכל לתת את הטאץ' האישי, ולכופף את הכנפיים כראוי, כך שיוכלו להשאר נאמנים לתכנון המקורי. בשנים האחרונות השלמתי תואר שני, שבו עסקתי בקשר שבין המרחב הפנימי לתהליכים יצירתיים, בדגש על מסגרת לימוד אקדמית. וממש בימים אלה נטשתי את הסטודיו הקטן שלי ביפו לטובת סטודיו גדול באזור תעשייה בדרום תל אביב.

מעצב מוערך: המאייר הדגול קוונטין בלייק. 
לינק לאתר שלו: http://www.quentinblake.com/en/


מוטו עיצובי: 
אלוהים נמצא/ת בפרטים, וגם less is more


טיפ ללימודים: 
לשמור על ערוצים פתוחים כל הזמן. לנהל דיאלוג רגיש עם הסביבה תוך כדי תנועה.


המאסטר פיס שלך:

העבודה האחרונה שלי- דגים.





אם היית מוצר, היית... מכחול. כלי עבודה פשוט ועתיק, שבמפגש עם מים וצבע מחולל קסמים.

חומר מידול מועדף: נייר וקרטון.

ריינו או סולידוורקס: ריינו.

נייק או אדידס? גם וגם. יום נייק יום אדידס. 

שחור או אספרסו? אספרסו ארוך, בלי סוכר. 

ספרי לנו משהו שלא ידענו עלייך: פרוייקט הגמר שלי בבצלאל היה קורקינט ממונע שמתקפל ונכנס לבגאז'.

בביקורות אמרו לי שזה פרוייקט לא מציאותי ואין שום סיכוי שקורקינטים ישמשו כלי תחבורה בערים. לא יודעת איך זה בירושלים, אבל בתל אביב הקורקינט הממונע הפך להיות כלי מאוד פופולארי...






תמונה מעוררת השראה: 
תחילת תקופת הכתיבה
במחברת של יואב שלי,
כיתה א',
בית חינוך אביב.



מירב. 

6 תגובות:

  1. מירב מורה מעולה!
    המשפט הכי חקוק אצלי ממנה: "אל תגידי לי שאת אוהבת את זה תסבירי לי למה"
    קורס גרפיקה

    ומי שיישם רק יזכה!

    השבמחק
    תשובות
    1. מירב באמת אמנית,
      במיוחד כאשר היא מבצעת עיצוב כרטיסי ביקור, חבל שמירב לא מעלה את כרטיס הביקור שלה, נראה פשוט נ-ה-ד-ר.

      מחק
  2. פוסט מעניין מעיד על מרצה מרתק!

    מירב,
    תודה רבה על שעות החשיבה האחרת והראייה הרחבה!
    מאוד נהניתי מהשיעורים איתך ומקווה שדרכינו עוד יפגשו.

    השבמחק
  3. נכנסתי לבלוג שלך ומצאתי שם תמונות נהדרות. צילומי האופניים מיוחדים ומרגשים!

    השבמחק
  4. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

    השבמחק
  5. אמנים כמוך הם שמצדיקים קיומם של לימודי אמנות.
    אמנים כמוך הם הדבר האמיתי: עד שרואים אותו חושבים שכל השאר אמיתי. כשרואים אותו נושמים אויר פסגות.

    השבמחק